<h1>העיטור מאמר עשירי</h1>
<h2>דף לד:</h2>
גרסינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"ד.) איתמר שני שטרות היוצאין ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני. ומותבינן (שם:) מהא דתנן שני שטרות היוצאין ביום אחד חולקין הא מני רבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי. וכתב רב אלפס הני מילי בשטר קרקעות אבל בהודאות והלואות חולקין כסתמא דמתניתין דתנן (כתובות צ"ג:) היו כולן יוצאות ביום אחד ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. וליכא למימר דשמואל פליג אמתניתין דהוה ליה לאקשויי ממתניתין ולא מברייתא. ומסתברא דשמואל אפילו בהודאות והלואות קאמר דומיא דמתניתין דהיו כולן יוצאות ביום אחד דאם איתא אדמוקמינן לה לברייתא כר' מאיר לוקמה בהודאות והלואות ודברי הכל אלא לאו שמע מינה בכלהו פליגי והא דלא פריך ליה ממתניתין משום דפשיטא ליה דמתניתין איכא לאוקמא כרבי מאיר ופריך מברייתא דליכא לאוקמה כרבי מאיר דהא קתני סיפא כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו קנה. ובגמ' ירושלמי (כתובות פ"י ה"ד) אקשי מינה לשמואל והכי גרסינן התם שמואל אמר שוחדא לדייני לשני שטרות היוצאין על שדה אחת איזה מהן שירצו בית דין להחליט מחליטין מתניתין פליגא אשמואל אין שם אלא מנה חולקות בשוה ולא שוחדא לדייני דאת אמרת. ועוד הא אוקימנא (שם צ"ד:) לפלוגתייהו כתנאי דתניא חכמים אומרים יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה שליח יעשה והא לא שטר קרקע הוא הלכך בתרווייהו פליגי. וקיימא לן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני. ועוד דרב נחמן עבד כוותיה דשמואל (שם) באמיה דרמי בר חמא הלכך שודא עדיף בין בקרקעות בין בהודאות והלואות. ומתניתין דהיו כולן יוצאות ביום אחד ליתה דכר' מאיר אזלא. ומיהו כתבי רבוותא דלא עבדינן שודא דדייני במטלטלין כך היא קבלה בידינו. וכן כתב בעל מתיבתא כי עבדינן כותיה דשמואל במקרקעי אבל בהודאות והלואות כרב עבדינן דקימא לן ממון המוטל בספק חולקין. ומאי דקשיא ליה לרבנו הא דגרסינן בפרק חזקת הבתים (ל"ה.) דאי איתא דשמואל אפילו בהודאות והלואות קאמר מאי שנא דגבי המחליף פרה בחמור שני התם דאיכא דררא דממונא למר ואיכא דררא דממונא למר ובשני שטרות היוצאין ביום אחד קא משני התם ליכא למיקם עלה דמילתא לישני ליה נמי התם איכא דררא דממונא הכא ליכא דררא דממונא. הא לא קשיא דמשום דלא אפשר למיקם עלה דמילתא שינויא הוא דשייך לקרקעות והלואות הוא דקא משני הכי. ועוד דהתם נמי אי דמר לא דמר. ואי קשיא לך לוה וחזר ולוה וחזר וקנה דקיימא לן יחלוקו אמאי לא אמרינן שודא דדייני. התם משום דשעבודא דתרוייהו בהדי הדדי קא אתו. וכי היכי דשני שטרות היוצאין ביום אחד אליבא דרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי חולקין הכא נמי חולקין. ובמטלטלי האידנא נמי אי לית בהו דינא דקדימה תרווייהו כחדא חיילי ואף על פי שקדם השטר האחד לשני חולקין ואי אית בהו דינא דקדימה כרבוותא קמאי כל הקודם זכה ואיכא מרבוותא כגון מר רב שלום ומר רב נטרונאי דאתשיל מקמיהו ושדרו דמן תמנין ותרתין שנין דשני ריש גלותא נהיגי ריש גלותא ותרתי מתיבתא ודייני דבבא בעלי חובות ממטלטלין וכו' ועד האידנא מטלטלי כמקרקעי נינהו ואית בהו דינא דקדימה וכל הקודם שטרו קודם וגובה אפילו ממטלטלין.
<h2>דף קכח:</h2>
בפרק יש נוחלין שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה ועדים מעידין אותו שפרע כולו נשבע שבועת התורה וגובה מלוה מחצה שהודה מנכסים בני חורין אבל ממשעבדי לא דאמרי לקוחות אנן אעדים סמכינן ואתון קנוניא קא עבדיתו. לרבינו אבן מגש שמעינן מהא דלא אמרינן הוה ליה שטר שעבוד קרקעות אלא ודאי איכא שטר כגון שטר שכתוב בו סלעין דמיעוט סלעים שתים אבל ליכא שטר כי האי דסהדי אמרי פריעא הוא אף על גב דקא מודה ליה בשטר הוה ליה כמלוה על פה ואי נמי שטר הוה ליה וארכס ואי נמי דאודי וקנו מניה אף על גב דסתם קנין לכתיבה עומד כיון דהשתא ליכא שטרא אי אודי במקצת וכפר במקצת משתבע וליכא הכא כפירת שעבוד קרקעות.
<h2>דף קלד:</h2>
ואיכא דמקשו הכא (ב"מ י"ח.) אמאי לא מהימן בעל בכל מקום דהא קיימא לן (ב"ב קל"ד) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן ועוד דאפילו לא אמר תנו נמי הא היא נאמנת בכל מקום דהא קיימא לן (גיטין ס"ד:) האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת. ומשני דהיינו טעמא דלא מהימן בעל משום דבעי למפטרה למפרע וקיימא לן התם (ב"ב שם) בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן להבא ואינו נאמן למפרע. ואשה נמי היינו טעמא דלא מהדרינן לה גיטא אפומא דידה דכי אמרינן חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה הני מילי היכא דליכא מאן דמסייע לה אבל הכא כיון דאיכא גט דמסייע לה מעיזה ומעיזה. ומסתברא דאי אמר בעל גרשתי את אשתי במקום דאיכא למיקם עלה דמילתא ודאי מהימן והיכי דמי כגון דאמר יהבי גיטא לה או לשלוחא מקמי דליפול אבל הכא היינו טעמא דלא סמכינן אמילתיה ולא מהימנינן ליה לגרושה בהאי גיטא ואפילו מכאן ולהבא משום דאמרי כיון דנפל ליה גיטא איכא למיחש דלמא אחלף ליה ובעל גופיה לא מצי למיקם עלה דמילתא אלא אם כן יש בו סימן מובהק. הלכך במקום שהשיירות מצויות אפילו אמר תנו אין נותנין אלא אם כן נמצא לאלתר כדאסיקנא לעיל. מצא גט בשוק נמי דאמרן בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה דומיא דמתניתין הוא ובמקום שאין השיירות מצויות נמי מוקמינן לה. ואיכא למימר נמי דהיינו טעמא דלא מהימן בעל במקום שהשיירות מצויות משום דלא אמרינן בעל נאמן ואשה נאמנת אלא למשריא לעלמא אבל לפקועי ממונא לא כדגרסינן בסוף גמרא דהכותב (פ"ט:) הכא במאי עסקינן בשאין שם עדי גרושין מגו דיכיל למימר לא גרשתי יכיל למימר גרשתי ונתתי לה כתובתה שמע מינה דלא אמרינן דנאמנת אלא למשריה לעלמא.
